כתף שחיינים

כאב כתף הוא אחת התלונות השכיחות הנפוצות ביותר אצל שחיינים בסגנון חתירה. מחקרים מראים שכאב כתף משפיע על 40-91% מהשחיינים התחרותיים בשלב מסוים של הקריירה שלהם (ואניווהאוס ואחר’, 2012). 

רב הפציעות נובעות מתנועה חוזרנית מעל הראש, כאשר הפציעות השכיחות ויותר לפי הספרות הינם דלקות בשרוול המסובב ROTATOR CUFF, תסמונת הצביטה IMPINGEMENT SYNDROME, או פגיעות בלברום (סאין ואחר’, 2010).

ביומכניקה ומנגנוני הפציעה:

שחיית חתירה כוללת תנועות חוזרות ונשנות בנפח גבוה מעל הראש, העלולות לגרום לעומס מצטבר על מפרק הכתף, כאבים והגבלת התנועה. תנועת החתירה מתחלקת לשלבים הבאים:

• שלב הכניס: כניסה לא נכונה של היד עלולה לגרום לרוטציה פנימית מוגזמת או ליישור מוגזם של הכתף וכך לגרום לתסמונת הצביטה.
• שלב הלכידה:  כיפוף מוגזם של המרפק עלול להגדיל סיכויים של פגיעה בשרירי השרוול המסובב.
• שלב המשיכה: שליטה לקויה בשכמה וכן זווית ומיקום המרפק לא נכון מגבירים את העומס על גידי השרוול המסובב. בשלב זה הפעלה נכונה של שרירי הליבה תפחית עומסים בכתפיים.
• שלב החזרת היד: בשלב זה חשוב שכל הגפה העליונה תהיה כמה שיותר משוחררת. שימוש יתר בשרירי הכתף הקדמיים ללא מעורבות מספקת של השרשרת האחורית עלול להוביל לחוסר איזון שרירי. כמו כן, חוסר רוטציה של הגוף או רוטציה מוגזמת עלולים להגביר את סיכויי תסתונת הצביטה.

מחקרים מצביעים על כך שתסמונת הצביטה התת-אקרומיאלית IMPINGEMENT SYNDROME מתרחשת כאשר מכניקה לקויה של החתירה גורמת להטיה קדמית מוגזמת של השכמה, מה שמוביל ללחץ על גיד הסופראספינטוס והבורסה (Yanai et al., 2000).  חוסר יציבות גלנוהומרלית GLENO-HUMERAL, הנובע לעיתים קרובות מרוטציה חיצונית מוגזמת, הוא גם גורם משמעותי (Hibberd & Myers, 2013).

אבחון והערכה קלינית

ניתן להגיע לטיפול פיזיותרפיה ללא הפנית רופא וכן ללא הדמיה, בד"כ בדיקה קלינית במכון פיזיותרפיה תספיק לצורך אבחון פציעות הכתף ובמקרים מאוד ספציפיים תהיה צורך בהדמיה כמו גלי קול (ULTRA SOUND) או MRI.

הכי חשוב מניעה.

אסטרטגיות מניעה

• שיפור/תיקון טכניקת החתירה: התמקדות בכניסת יד נכונה למים, רוטציה נכונה של הגוף ומיקום נכון של המרפק כדי להפחית עומס.
• חיזוק וייצוב:
  • חיזוק מייצבי השכמה ושרירי הכתף בדגש לשרוול המסובב.
  • חיזוק שרירי הליבה לשיפור היציבות ולהפחתת עומס פיצוי על הכתף.
• שינויים באימונים:
  • התאמת נפח ועצימות האימונים בהתאם לרמת הכאב.
  • שילוב של אימוני התאוששות פעילה למניעת פציעות שימוש יתר.
• הקשבה לגוף:
  • במידה ויש כאבים אשר לא חולפים או מחמירים אין להתאמן ולהמשיך להתאמן כרגיל. 
  • במידה ומתחילים כאבים, לנסות להבין האם מדובר בשריר או לחץ במפרק, אם מדובר בכאב שרירי להוריד מהירות , לשנות טכניקה או להפסיק ובכל מקרה אם מרגישים כאב הולך ומחמיר לא להמשיך בפעילות ולפנות לייעוץ אצל פיזיותרפיסט. 

שיקום וטיפול פיזיותרפיה

• ניהול כאב ע"י שימוש בטכניקות ואמצעים להורדת הכאב כגון טכניקות מנואליות, עיסוי לשחרור רקמות, דיקור מערבי, אלקטרו ו/או טרמותרפיה, וכו'.
• חיזוק מייצבי השכמה ושרירי השרוול המסובב.
• תרגילי גמישות.
• רק במידה ואין ברירה הפחתת עצימות האימונים לזמן קצר כדי לאפשר התאוששות של הרקמות.
• עבודה על הטכניקה של הסגנון.