מהם שברי מאמץ?
שברי מאמץ הם סדקים מיקרוסקופיים הנוצרים בעצמות כתוצאה מעומסים מתמשכים עליהם. בניגוד לשברים רגילים שנגרמים כתוצאה מחבלה ישירה ומיידית, שברי מאמץ מתפתחים כתוצאה מהפעלת עומס בעצמה נמוכה אך ממושכת לאורך הזמן על העצם ונובעים מחוסר יכולת העצם להסתגל לעומס זה. העצמות שבגופנו עוברות תהליך טבעי של שחלוף עצם (רה-מודיליזציה) כל הזמן, בתהליך זה נבנים תאי עצם חדשים במקביל להרס של תאים ישנים. כאשר מופעל על הגוף מאמץ יתר לאורך זמן, נוצר פער בתהליך הגורם להרס מוגבר של תאי העצם. כתוצאה מכך, העצם נחלשת ומתפתחים בה סדקים זעירים – אלה הם שברי המאמץ. אם כך, במקרה של שבר מאמץ מהו הטיפול הנכון? המשיכו לקרוא
חשוב לציין כי שברי המאמץ עשויים להיווצר באזורים רבים בגוף, אך לרוב הם נוצרים בגפה התחתונה באזורים נושאי משקל וביניהם: עצם השוק, עצמות כף הרגל, עצם השוקית, עצם הירך, עצמות העקב והקרסול וכו'.
מה גורם להיווצרות שברי המאמץ?
ניתן לחלק את הגורמים להיווצרות שברי המאמץ למספר סוגי גורמים עיקריים:
- גורמים חיצוניים הכוללים בין היתר עלייה פתאומית בעצימות, תדירות או משך הפעילות הגופנית, אימונים קבועים על משטחים קשים כמו בטון או אספלט, שימוש בנעליים שאינן מספקות תמיכה או בלימת זעזועים הולמת או שפשוט אינן מתאימות לכף הרגל של המתאמן, תוכניות אימון אינטנסיביות מדי ללא זמן מנוחה מספק ושינויים פתאומיים בסוג הפעילות או במשטח הפעילות.
- גורמים ביומכניים הקשורים למבנה הגוף וטכניקת הפעילות כגון מבנה אנטומי קשת כף רגל ארוכית גבוהה מידי או פלטפוס, טכניקת ריצה לא נכונה כגון נחיתת כף הרגל מלפנים ממרכז הכובד. גורמיים ביומכניים אלה יכולים לפגוע ביכולת בלימת הזעזועים, וכן הגברת עומס על שרירים, עומס אשר בסופו של דבר מופעל על עצם.
- גורמים התנהגותיים כגון התעלמות מאיתותי הגוף המתריעים על תחילת התופעה, חוסר שינה מספקת או שתיית מרובה של משקאות חריפים.
- גורמים גנטיים והבדלים מגדריים- כאשר נשים (במיוחד עם הפרעות אכילה, דלדול עצם ואי-סדירות במחזור) נמצאות בסיכון גבוה יותר, וכן אנשים עם מחלות גנטיות שונות עשויים לפתח שברי המאמץ במהלך חייהם כתוצאה מהן.
אוכלוסיות בסיכון מוגבר לשברי מאמץ:
- ספורטאים ורקדנים- המתאמנים בעצימות גבוהה באופן תדיר
- חיילים – במיוחד בתקופת הטירונות וההכשרה, שבה מופעל עומס רב על הגוף לאחר תקופה של חוסר פעילות ובמקרים רבים תוך שימוש בנעליים לא מתאימות.
- בני נוער מגיל ההתבגרות ועד גיל 19 -כשהעצמות עדיין בתהליך התפתחות אך נדרשות לעומסים גבוהים.
- אנשים עם מחלות המשפיעות על צפיפות העצם – כגון אוסטאופורוזיס
- אנשים עם מבנה אנטומי ספציפי כגון כף רגל שטוחה (פלטפוס) או קשת גבוהה מדי.
תסמינים:
שברי מאמץ מאופיינים בשורה של תסמינים אופייניים המתפתחים באופן הדרגתי עם התקדמות הפגיעה. בשלבים הראשונים חשים כאב קל בלבד באיזור הפגיעה בזמן הפעילות. עם הזמן התסמינים מחמירים ומתבטאים בכאב מקומי המופיע בעיקר במהלך פעילות הגופנית ומתגבר ככל שהיא נמשכת. בשלבים מתקדמים יותר, הכאב עשוי להופיע כבר בתחילת הפעילות ואף במנוחה, מה שעלול להגביל משמעותית את התפקוד היומיומי ולהקשות על פעולות כמו ריצה, קפיצה ואפילו הליכה רגילה. בנוסף לכאב, ניתן להבחין ברגישות מוגברת למגע באזור הפגוע, נפיחות מקומית ולעתים אף אדמומיות באזור.
חשוב לציין כי בשלבים הראשוניים, שברי מאמץ עשויים להתפתח ללא תסמינים מורגשים עד שהם מחמירים, ולכן קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם כמה שניתן. זיהוי בזמן עשוי למנוע התפתחות לשלבים מתקדמים של שבר מאמץ לקצר משמעותית את זמן ההחלמה והשיקום.
שבר מאמץ טיפול – מהו
במקרה של שבר מאמץ טיפול נכון הוא על ידי מניעה!! ע"י הקשבה לגוף, עליה הדרגתית בעומסים, טכניקה נכונה ושימוש בנעליים מתאימים.
כפי שציינו קודם, קיימת חשיבות רבה לאבחון וזיהוי מוקדמים של שבר המאמץ ולמצבים הטרומיים שלו.
לאחר הרגשת התסמינים ופנייה לייעוץ רפואי נעשית בדיקה ראשונית על ידי אורתופד (אשר יפנה לפיזיותרפיה) ו/או לפנות ישר לפיזיותרפיסט מנוסה, כאשר בהמשך ניתן להשתמש גם באמצעי הדמיה שונים לאישור האבחנה. בעוד צילומי הרנטגן אינם מדוייקים בשלבים הראשונים, בדיקות MRI ומיפוי עצמות נחשבות לבדיקות אמינות הרבה יותר והן בעלות יכולת לזהות את שבר המאמץ ומצביו הטרומיים בשלבים המוקדמים.
באבחון אצל פיזיותרפיסט יש חשיבות עליונה להבין במהלך הבדיקה מה הגורם העיקרי למצב (עומס באימון, טכניקה, הרגלים אחרי, שילוב ביניהם).
לפי תוצאות האבחון היכולות להיות מאוד מגוונות יתוכנן תהליך השיקום.
הכוללים בדרך כלל מנוחה מוחלטת והפסקת פעילות גופנית למשך שבועיים עד שלושה חודשים (בהתאם לחומרה)
